11.7.2010 דנה שץ בראון

עם קול נעים שמזכיר את זה של יונתן גפן וטונות של רגש ודמיון מספר ג'ק שווילי את סיפורו הקלאסי של גוליבר  בארץ ליליפוט (המבוסס כמובן על ספרו של ג'ונתן סוויפט). אני לא יודעת מה איתכם, אבל בשנים האחרונות נעשיתי מכורה לקלאסיקות. אם זה החזיק כל כך הרבה שנים, סימן שזה טוב, סימן שזה חשוב לדעת ובמילא הקטנים כמעט לא קוראים, אז איך הם ידעו?

אבל כאן יש יותר מזה. יש פה שיעור גאוני באמנות התיאטרון. לראות את ג'ק שווילי בתור גוליבר שצולל במעמקי הים ובדרך פוגש דגים ומדוזות, או מנסה שלא לדרוך על הליליפוטים הקטנים, זה להבין איך נראית עבודת תנועה בתיאטרון במיטבה.

ענק כזה רגיש לא ראיתי כבר מזמן. המוזיקה מדויקת, לא מתאמצת ולא מתחנפת ומשרה על הכול אווירה אלוהית ממש. עיצוב הבמה, על הקופסאות המסקרנות שנפתחות ונפתחות, והופכות לערים ורחובות קסומים, שביניהם חיים ליליפוטים קטנים, הכל מעשה ידי אמן מאה אחוז עץ מלא, חגיגה אמיתית לכל האנטרופוסופים שבינינו.

כשמעל הכל זורם היטב סיפור העלילה הידוע, על הענק שנשבה בידי הליליפוטים, אך הצליח בסופו של דבר להגיע לליבם, ומובן היטב גם לאזניים הצעירות (מומלץ מגיל ארבע עד שמונה, אפילו יותר... לאמנות טובה אין גיל הרי). הילדים שבאולם לא יכלו להוריד את העיניים.

שלוש שנים עבד היוצר המוכשר הזה על ההצגה והביא אותה לכלל זיכוך ושלמות. לכו מהר, לפני שיגמר.    

בימוי ועיצוב: עמית דרורי
כתיבה ועיבוד: שמיל מעיין
משחק והפעלת בובות: ג'ק שווילי
מוסיקה מקורית: גיא שרף